Hirsh Theatre, Beit Shmuel. Jerusalem, Israel - 'Living Soul'

סילווה זלמנסון

נפש חיה

דברי האוצרת דבורה גולדברגר:

את תערוכתה של סילווה זלמנסון, נפש חיה, ניתן לפרש כביטוי סימבולי לשתיים מהחוויות המשמעויות שחוותה בחייה. התערוכה כוללת שתי סדרות, המציגות דימויים של חיות משק – כבשים ועזים מחד וסוסים מאידך, שזכו בייצוג בולט באמנות בשל מגוון התכונות שניתן לייחס להן. העבודות צוירו בשמן ובאקריליק, והן מאופיינות בטקסטורה דשנה וחומרית, כאשר שילוב של נסורת עץ מקנה לאחדות מהן מראה של תבליט.

סילווה זלמנסון, תושבת גן יבנה, נולדה וגדלה בריגה שבלטביה, בשנים שהייתה חלק מברית המועצות. בבגרותה פנתה ללימודי הנדסת מכונות במכון הפוליטכני בעיר מגוריה. בשנת 1970 נאסרה והואשמה בפעילות לא חוקית, בעקבות ניסיון כושל להימלט מארץ מוצאה. במשפט ראווה שנערך נגד הקבוצה אליה השתייכה יחד עם בעלה (משפט לנינגרד הראשון), נגזרו עליה 10 שנות מאסר. המחאה העולמית שעורר המשפט, שהמחיש את היעדר החופש של יהודי ברית המועצות, גרמה לכך שמאסרה קוצר. ב-1974 שוחררה ועלתה לישראל, ובמשך שנים, ועד פרישתה לגמלאות לפני כעשור, עבדה בתעשייה האווירית. החל מ-1992 השתלמה זלמנסון בסדנאות של אמנים תושבי אשדוד, בהם הציירת לינה גולן והפסל הרמן קרונהאוז. מזה שנים היא מציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.

התפיסה לפיה הכבשה או העז/איל נועדו מטבע ברייתם לשמש כקורבנות מתבררת כבר בסיפור העקדה (בראשית, כ"ב), שם משמש האיל כקורבן חלופי ליצחק. באמנות החזותית דימוי זה מייצג, בין היתר, אדם שהקריב את חייו למען מטרה נעלה. כך למשל, באמנות הנוצרית הקדומה הכבשה מייצגת את ישו, שהקריב את חייו למען המין האנושי. באמנות הישראלית העכשווית אפשר לציין את יצירתו של מנשה קדישמן (2015-1932), שם מייצגים עזים וכבשים את הבנים שהקריבו את חייהם במלחמות ישראל (באמנות הארצישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20 ייצג דימוי זה דווקא השתייכות למקום וקשר עם אבות האומה).

הבחירה של זלמנסון בכבשים ועזים כמושא לציוריה יכולה להתפרש אפוא כדרך עקיפה לתאר את הציבור היהודי בברית המועצות, שחייו היו נתונים תחת איום מצד שלטון אכזרי ושרירותי, מבלי יכולת להתגונן בפניו. בדומה לקדישמן, גם זלמנסון מציירת תמונות דיוקן של פרטים בודדים. האופן בו הקנתה הבעת פנים אנושית לאותם בעלי חיים, תוך שהיא מדגישה הייחודיות של כל פרט בקבוצה, מחזקת את ההשערה כי ביקשה לרמוז בציורים לבני אדם.

לעומת ציורי הכבשים והעזים, הציורים בהם מופיע דימוי הסוס מבטאים אולי את תחושת השחרור עם עלייתה של זלמנסון לארץ. גם ציורי סוסים רווחים באמנות העולם, כאשר במרבית המקרים הסוס מלווה בפרש (שליט או מצביא), הרכוב על גבו, כביטוי לשילוב האולטימטיבי בין תבונה אנושית לבין כוח חייתי. אצל זלמנסון הסוס מופיע במרבית המקרים כשהוא חופשי ואינו מובל בידי פרש בן אנוש. סוסיה מוצגים כחיות פרא הדוהרות במרחב הפתוח בחדווה מתפרצת, כאנטיתזה לכבשים ולעזים הכנועות וחסרות האונים מן הסדרה הראשונה.