'Shorashim' gallery, Bank 'Beinleumi', Tel Aviv, Israel - 'Flamenco Plus

"פלמנקו פלוס"

גלריה שורשים, הבנק הבינלאומי והאוצרת יפה מאיר שמחים להציג תערוכה מיצירותיה של האמנית לוחמת החופש  ואסירת ציון לשעבר הגברת סילווה זלמנסון.

מדבריו של האמן ומבקר האמנות פסח סלבוסקי על ציוריה של סילווה שהוצגו בירושלים: "רגישותו המיוחדת של רמברנדט לדמויות ואנשים שצייר היא תכונה מולדת. …. בישראל, למיטב ידיעתי, אפשר לגלות רגישות דומה, רמברנדטית, אצל האמנית סילווה זלמנסון".

סילווה  זלמנסון ,  ילידת  1944 בסיביר,   במשפחה יהודית מסורתית מריגה שבלטביה. בסוף המלחמה חזרה עם המשפחה לריגה. עלתה לארץ ב 1974  לאחר מסכת חיים סוערת  בהיותה לוחמת חופש בברית המועצות  ואסירת ציון אשר  נכלאה 4 שנים בכלא הרוסי בעקבות מאבקה למען העלייה לישראל, דאז – לאחר ניסיון חטיפת המטוס  כדי להגיע לארץ.

סילווה החלה לעסוק  בציור בשנת 1992 לצד עבודתה כמהנדסת מכונות. בשנת 1997  התקבלה סילווה זלמנסון כחברה באגודת הציירים והפסלים בישראל. מאז 2003 היא חברה באגודת אמנים של אחווה "מושבים".

האמנית סילווה זלמנסון השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל;  הציגה כ-  20  תערוכות יחיד ועוד תערוכות קבוצתיות רבות. השתתפה בתכניות טלוויזיה, רדיו ורואיינה בעיתונות.

יצירותיה של סילווה נרכשו לאוספים פרטיים בישראל, ארה"ב, בריטניה, צרפת, פינלנד, רוסיה ולטביה.

בתערוכה הנוכחית בבנק הבינלאומי, סניף דיזנגוף, תל אביב, מציגה סילווה את נשמת פלמנקו בדמויותיהן הסוערות של רקדניות הפלמנקו  ואת  הסוסים השועטים בסערה גם כן.

כבר מנעוריה אהבה התעמלות אמנותית ואת נושא הריקוד בפרט שריתק אותה. סילווה למדה בבית ספר לריקודים את הריקוד הצועני ואף קיבלה פרס על הביצוע המצטיין. את כמיהתה לחופש ולשחרור ביטאה ברגש ובתשוקה בריקוד הצועני.

בשנת 2002 נסעה לטיול לברצלונה וצפתה בהופעת פלמנקו. היא נותרה מהופנטת מעוצמת הנשים החזקות והסוערות ומאז החלה להביע את מה שראתה על הבד. היא ציירה על פי המזג לטיני החבוי בתוכה – רקדנים במחולות פלמנקו צבעוניים וסוערים.

האמנית סילווה זלמנסון מביעה דרך ציוריה את הרצון של כל אדם לחופש. את הריפוי לגוף, את המגע עם החוזק והרכות הפנימית  שבו. האדום העז ששולט בעבודות מודגש ברבים מהציורים בתערוכה ומותיר בנו מן קסם מכושף השובה את העין.

"עוד לפני שהפכתי לציירת, ולפני שחשבתי שאוכל בכלל, נהגתי להתבונן  במשך שעות ארוכות בציוריהם של המאסטרים הגדולים, האמנים האהובים עלי, והרגשתי את כאבם העמוק. הרגשתי שאני לא היחידה בעולם  שהייתי זקוקה לשתף את העולם בצער הזה. האם יש משהו יותר חשוב מאמנות מהפנטת וכובשת את דורי הדורות עם החידה המסתורית שלה ועם נגיעת  הקסם הגאוני שלה ?"  סילווה זלמנסון.