"נושא מחול הפלמנקו בציוריה של זלמנסון נקשר לעיסוקה הצעיר, בהתעמלות אמנותית ובריקוד הפלמנקו הצועני. באמצעות הבד שואף זלמנסון "להביע רגש, חופש ביטוי ותשוקת הריקוד המשתלבים עם חותלות ו שירה". הקשר לפלמנקו התעצם ב-2002 כשנסעה לטיול בברצלונה וצפתה במופע הפלמנקו המהפנט, ריקוד של נשים חזקות וסוערות. מאותו רגע היא הרגישה שהריקוד מעסיק אותה ומאז. היא גם החלה לצייר פלמנקו על כל חושיה: פלמנקו עוצמתי, צבעוני, צבעוני ומלא תשוקה, מטבע הדברים, הצבע האדום הוא הצבע השולט בחלק מהעבודות: האדום החושני, הנשי, צבע המיניות המתפרצת, הצמא, והשאיפה לחיי אישה חופשית.הדימוי הנשי האולטימטיבי שעולה הוא כמובן כרמן, הצוענית האכזרית והמרדנית, הדמות הראשית באופרה הבוזזה "כרמן" ז. אלמנסון לוכד את התנועה והקסם ושובה את הצופה בריקוד הפלמנקו: השמלות, עם המחשוף הנדיב, השקופיות, התנועה הסיבובית, האקספרסיבית, יוצרת את הקסם, הצבעים מרהיבים והמדיה המעורבת יוצרת תלת מימד".           אודי רוסנוי, אוצר