האמנית סילווה זלמנסון גאה להציג חמש יצירות אמנות בתערוכה הקבוצתית "התנועה ביצירה" בגלריית "בלקוני" בית ציוני אמריקה, רחוב דניאל פריש 1, תל אביב. פתיחת תערוכה חגיגית ביום שני,9.10.2023 בשעה 19:30 ניתן לבקר בתערוכה גם ב 28.9-25.10.2023 לתיאום ביקור בתערוכה צרו קשר 054-6597-590

סילווה זלמנסון - מאסירת ציון לאמנית מועדון 50 פלוס בהנהלת רוחי רוזנבלום, מציגים תערוכת ציורים של סילווה זלמנסון. אוצרת התערוכה, חוה נבו: סילווה היא אמנית פיגורטיבית ריאליסטית נפלאה המציירת דיוקנאות של דמויות ברגישות רבה המזכירות את ציוריו של רמברנדט. את כמיהתה לחופש ולשחרור ניתן לראות בסדרת הרקדניות שנעות בתנועה חופשית. בציוריה הרבים יש קסם מיוחד השובה את העין. 10% מכל המכירות ייתרמו למועדונים לילדים בעלי צרכים מיוחדים מפעל הפיס, אלקנה גיבורי ישראל 8, אלקנה ניתן לבקר את התערוכה בתאריכים 29.09.22-01.01.23 ​ ימי ראשון 19:30-22:00 ימי שני ורביעי 8:00-12:30 ימי שלישי 16:00-22:00 ​ טל' 052-2577217 רוחי את ציוריה של סילווה זלמנסון, ניתן לפרש כביטוי סימבולי לחופש. כיום סילווה חיה בישראל וזכתה לאחרונה לאות כבוד בכנסת וכמו כן ברשימת ג'רוזלם פוסט (2019) של יהודים דוברי רוסית אשר עיצבו את ישראל בציונות. לפני 50 שנה עלתה לכותרות כאסירת ציון, שאומץ ליבה, הנחישות, ההתרסה והכבוד הבלתי מעורערים, אפילו שהייתה בשבי, הפכו אותה לסמל של חופש ואמונה. ילידת 1944, סילווה גדלה במשפחה ציונית בעיר ריגה, לטביה, אז חלק מבריה"מ. בגיל 25, בשנת 1970, לאחר שקיבלה שני סירובי יציאה והודעה שאין לה זכות להגיש יותר בקשות, נעצרה סילווה ביחד עם מי שהיה בעלה הטרי אדוארד קוזניצוב, שני אחיה ו -12 פעילים ציוניים נוספים, על ידי הק.ג.ב. בניסיון בריחה מבריה"מ, במטרה להגיע לישראל. הפרשה ידועה גם כ "משפט לנינגרד הראשון" או "מבצע חתונה"; שם קוד לתוכנית שהיתה לקחת מטוס ריק ולטוס מעבר לגבולות בריה"מ.​ צעירה, חסרת פחד, והאישה היחידה על דוכן הנאשמים, סילווה הצהירה: "גם כאן במשפט, אני מאמינה שאגיע ליום אחד לישראל. לשנה הבאה בירושלים!" גזר דינה של סילווה זלמנסון היה 10 שנות מאסר במחנה עבודה, אך עקב לחץ על הקהל העולמי, ועסקת חליפין סודית עם מרגל סובייטי, סילווה שוחררה לאחר 4 שנים במאסר והגיעה לישראל בשנת 1974. סילווה החלה לעסוק ציור בשנת 1992 לצד עבודתה כמהנדסת מכונות בתעשייה האווירית. בשנת 1997 התקבלה סילווה זלמנסון כחברה באגודת הציירים והפסלים. זלמנסון השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל; הציגה כ- 35 תערוכות יחיד ועוד תערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. השתתפה בתוכניות טלוויזיה, רדיו ורואיינה בעיתונות. יצירותיה של סילווה נרכשו לאוספים פרטיים בישראל, ארה"ב, בריטניה, צרפת, פינלנד, רוסיה ולטביה. האמן ומבקר האמנות פסח סלבוסקי על ציוריה של סילווה כתב במגזין לאמנות "סטודיו": "רגישותו המיוחדת של רמברנדט לדמויות ואנשים שצייר היא תכונה מולדת... בישראל, למיטב ידיעתי, אפשר לגלות רגישות דומה, רמברנדטית, אצל האמנית סילווה זלמנסון". צילומים מערב פתיחת התערוכה, שהתקיים ב 19.10.22:

ערב מרומם רוח במיוחד, בתערוכת הציורים שלי אשר נעשתה בשיתוף פעולה עם oThe Women's Performance Community of Jerusalem & OU Israel היה מלא באנשים נהדרים ואני שמחתי להציג את יצירותי החדשות. 35% ממכירות הציורים נתרמו לתמוך בהפקת מחזמר על אסירי ציון אשר יעלה לבמה 2022 "Whisper Freedom" Press HERE to view on Facebook (larger, and downloadable) * Pictures by Tali Avishay & Jessie Schechter

October 2019: I was honored for my paintings to participate at Jewish National Fund (JNF) event in Arizona! Special thanks to Itzik Becher and Marina Furman that made it happen. Next in December 2019: JNF Philadelphia While 9 of my paintings were in Arizona, I hosted the first time home exhibition for JNF mission in Israel from Philadelphia, exhibiting many more of my art work. Marina Furman, Executive Director, Eastern PA and Southern NJ at Jewish National Fund, wrote on her facebook profile: "Today at the end of the Thanksgiving weekend this painting created by Sylva Zalmanson - Artist arrived at our doors from Israel - a priceless gift from Sylva Zalmanson and Anat Zalmanson Kuznetzov! Sylva is hero in every sense of the world, someone Lev and I admired for many years! Without people like Sylva 2 million Soviet Jews would not be living in freedom. Gentle and humble soul, talented painter and pride of Jewish people Sylva Zalmanson is a true legend. Her unbelievable story was beautifully captured in Operation Wedding award winning documentary produced, written and directed by her talented daughter/filmmaker Anat Zalmanson Kuznetzov! Watch it tonight or at least watch the trailer. And I am so beyond grateful that I was able to visit Sylva and Anat with the entire group of the Jewish National Fund - USA Philadelphia board mission. That visit and the painting are more than a gift, it’s a blessing! https://youtu.be/ef2x9CjitYo PS. You will have a chance to see more of Sylva’s paintings at the Tree of Life™ Award Dinner Honoring Marina Furman Furman on December 12.

26/12/2016 אירוע סגירת תערוכת הפיסול של סולומון לבייב והציורים של סילווה זלמנסון בבניין העיריה כרמיאל נערך בשילוב הקרנת הסרט התיעודי בבימוי בתה של סילווה ענת זלמנסון-קוזניצוב "מבצע חתונה" (ניסיון חטיפת המטוס הריק מבריה"מ ב 1970 בו סילווה היתה האישה היחידה) ) לאחר ההקרנה היה דיון עם ענת וסילווה. אוצרות: רותי סגל ומלכה ברקן צילום: אלכס הובר

סילווה זלמנסון נפש חיה דברי האוצרת דבורה גולדברגר: את תערוכתה של סילווה זלמנסון, נפש חיה, ניתן לפרש כביטוי סימבולי לשתיים מהחוויות המשמעויות שחוותה בחייה. התערוכה כוללת שתי סדרות, המציגות דימויים של חיות משק – כבשים ועזים מחד וסוסים מאידך, שזכו בייצוג בולט באמנות בשל מגוון התכונות שניתן לייחס להן. העבודות צוירו בשמן ובאקריליק, והן מאופיינות בטקסטורה דשנה וחומרית, כאשר שילוב של נסורת עץ מקנה לאחדות מהן מראה של תבליט. סילווה זלמנסון, תושבת גן יבנה, נולדה וגדלה בריגה שבלטביה, בשנים שהייתה חלק מברית המועצות. בבגרותה פנתה ללימודי הנדסת מכונות במכון הפוליטכני בעיר מגוריה. בשנת 1970 נאסרה והואשמה בפעילות לא חוקית, בעקבות ניסיון כושל להימלט מארץ מוצאה. במשפט ראווה שנערך נגד הקבוצה אליה השתייכה יחד עם בעלה (משפט לנינגרד הראשון), נגזרו עליה 10 שנות מאסר. המחאה העולמית שעורר המשפט, שהמחיש את היעדר החופש של יהודי ברית המועצות, גרמה לכך שמאסרה קוצר. ב-1974 שוחררה ועלתה לישראל, ובמשך שנים, ועד פרישתה לגמלאות לפני כעשור, עבדה בתעשייה האווירית. החל מ-1992 השתלמה זלמנסון בסדנאות של אמנים תושבי אשדוד, בהם הציירת לינה גולן והפסל הרמן קרונהאוז. מזה שנים היא מציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. התפיסה לפיה הכבשה או העז/איל נועדו מטבע ברייתם לשמש כקורבנות מתבררת כבר בסיפור העקדה (בראשית, כ"ב), שם משמש האיל כקורבן חלופי ליצחק. באמנות החזותית דימוי זה מייצג, בין היתר, אדם שהקריב את חייו למען מטרה נעלה. כך למשל, באמנות הנוצרית הקדומה הכבשה מייצגת את ישו, שהקריב את חייו למען המין האנושי. באמנות הישראלית העכשווית אפשר לציין את יצירתו של מנשה קדישמן (2015-1932), שם מייצגים עזים וכבשים את הבנים שהקריבו את חייהם במלחמות ישראל (באמנות הארצישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20 ייצג דימוי זה דווקא השתייכות למקום וקשר עם אבות האומה). הבחירה של זלמנסון בכבשים ועזים כמושא לציוריה יכולה להתפרש אפוא כדרך עקיפה לתאר את הציבור היהודי בברית המועצות, שחייו היו נתונים תחת איום מצד שלטון אכזרי ושרירותי, מבלי יכולת להתגונן בפניו. בדומה לקדישמן, גם זלמנסון מציירת תמונות דיוקן של פרטים בודדים. האופן בו הקנתה הבעת פנים אנושית לאותם בעלי חיים, תוך שהיא מדגישה הייחודיות של כל פרט בקבוצה, מחזקת את ההשערה כי ביקשה לרמוז בציורים לבני אדם. לעומת ציורי הכבשים והעזים, הציורים בהם מופיע דימוי הסוס מבטאים אולי את תחושת השחרור עם עלייתה של זלמנסון לארץ. גם ציורי סוסים רווחים באמנות העולם, כאשר במרבית המקרים הסוס מלווה בפרש (שליט או מצביא), הרכוב על גבו, כביטוי לשילוב האולטימטיבי בין תבונה אנושית לבין כוח חייתי. אצל זלמנסון הסוס מופיע במרבית המקרים כשהוא חופשי ואינו מובל בידי פרש בן אנוש. סוסיה מוצגים כחיות פרא הדוהרות במרחב הפתוח בחדווה מתפרצת, כאנטיתזה לכבשים ולעזים הכנועות וחסרות האונים מן הסדרה הראשונה.

סילווה זלמנסון נפש חיה דברי האוצרת דבורה גולדברגר: את תערוכתה של סילווה זלמנסון, נפש חיה, ניתן לפרש כביטוי סימבולי לשתיים מהחוויות המשמעויות שחוותה בחייה. התערוכה כוללת שתי סדרות, המציגות דימויים של חיות משק – כבשים ועזים מחד וסוסים מאידך, שזכו בייצוג בולט באמנות בשל מגוון התכונות שניתן לייחס להן. העבודות צוירו בשמן ובאקריליק, והן מאופיינות בטקסטורה דשנה וחומרית, כאשר שילוב של נסורת עץ מקנה לאחדות מהן מראה של תבליט. סילווה זלמנסון, תושבת גן יבנה, נולדה וגדלה בריגה שבלטביה, בשנים שהייתה חלק מברית המועצות. בבגרותה פנתה ללימודי הנדסת מכונות במכון הפוליטכני בעיר מגוריה. בשנת 1970 נאסרה והואשמה בפעילות לא חוקית, בעקבות ניסיון כושל להימלט מארץ מוצאה. במשפט ראווה שנערך נגד הקבוצה אליה השתייכה יחד עם בעלה (משפט לנינגרד הראשון), נגזרו עליה 10 שנות מאסר. המחאה העולמית שעורר המשפט, שהמחיש את היעדר החופש של יהודי ברית המועצות, גרמה לכך שמאסרה קוצר. ב-1974 שוחררה ועלתה לישראל, ובמשך שנים, ועד פרישתה לגמלאות לפני כעשור, עבדה בתעשייה האווירית. החל מ-1992 השתלמה זלמנסון בסדנאות של אמנים תושבי אשדוד, בהם הציירת לינה גולן והפסל הרמן קרונהאוז. מזה שנים היא מציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. התפיסה לפיה הכבשה או העז/איל נועדו מטבע ברייתם לשמש כקורבנות מתבררת כבר בסיפור העקדה (בראשית, כ"ב), שם משמש האיל כקורבן חלופי ליצחק. באמנות החזותית דימוי זה מייצג, בין היתר, אדם שהקריב את חייו למען מטרה נעלה. כך למשל, באמנות הנוצרית הקדומה הכבשה מייצגת את ישו, שהקריב את חייו למען המין האנושי. באמנות הישראלית העכשווית אפשר לציין את יצירתו של מנשה קדישמן (2015-1932), שם מייצגים עזים וכבשים את הבנים שהקריבו את חייהם במלחמות ישראל (באמנות הארצישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20 ייצג דימוי זה דווקא השתייכות למקום וקשר עם אבות האומה). הבחירה של זלמנסון בכבשים ועזים כמושא לציוריה יכולה להתפרש אפוא כדרך עקיפה לתאר את הציבור היהודי בברית המועצות, שחייו היו נתונים תחת איום מצד שלטון אכזרי ושרירותי, מבלי יכולת להתגונן בפניו. בדומה לקדישמן, גם זלמנסון מציירת תמונות דיוקן של פרטים בודדים. האופן בו הקנתה הבעת פנים אנושית לאותם בעלי חיים, תוך שהיא מדגישה הייחודיות של כל פרט בקבוצה, מחזקת את ההשערה כי ביקשה לרמוז בציורים לבני אדם. לעומת ציורי הכבשים והעזים, הציורים בהם מופיע דימוי הסוס מבטאים אולי את תחושת השחרור עם עלייתה של זלמנסון לארץ. גם ציורי סוסים רווחים באמנות העולם, כאשר במרבית המקרים הסוס מלווה בפרש (שליט או מצביא), הרכוב על גבו, כביטוי לשילוב האולטימטיבי בין תבונה אנושית לבין כוח חייתי. אצל זלמנסון הסוס מופיע במרבית המקרים כשהוא חופשי ואינו מובל בידי פרש בן אנוש. סוסיה מוצגים כחיות פרא הדוהרות במרחב הפתוח בחדווה מתפרצת, כאנטיתזה לכבשים ולעזים הכנועות וחסרות האונים מן הסדרה הראשונה.

"פלמנקו פלוס" גלריה שורשים, הבנק הבינלאומי והאוצרת יפה מאיר שמחים להציג תערוכה מיצירותיה של האמנית לוחמת החופש  ואסירת ציון לשעבר הגברת סילווה זלמנסון. מדבריו של האמן ומבקר האמנות פסח סלבוסקי על ציוריה של סילווה שהוצגו בירושלים: "רגישותו המיוחדת של רמברנדט לדמויות ואנשים שצייר היא תכונה מולדת. …. בישראל, למיטב ידיעתי, אפשר לגלות רגישות דומה, רמברנדטית, אצל האמנית סילווה זלמנסון". סילווה  זלמנסון ,  ילידת  1944 בסיביר,   במשפחה יהודית מסורתית מריגה שבלטביה. בסוף המלחמה חזרה עם המשפחה לריגה. עלתה לארץ ב 1974  לאחר מסכת חיים סוערת  בהיותה לוחמת חופש בברית המועצות  ואסירת ציון אשר  נכלאה 4 שנים בכלא הרוסי בעקבות מאבקה למען העלייה לישראל, דאז – לאחר ניסיון חטיפת המטוס  כדי להגיע לארץ. סילווה החלה לעסוק  בציור בשנת 1992 לצד עבודתה כמהנדסת מכונות. בשנת 1997  התקבלה סילווה זלמנסון כחברה באגודת הציירים והפסלים בישראל. מאז 2003 היא חברה באגודת אמנים של אחווה "מושבים". האמנית סילווה זלמנסון השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל;  הציגה כ-  20  תערוכות יחיד ועוד תערוכות קבוצתיות רבות. השתתפה בתכניות טלוויזיה, רדיו ורואיינה בעיתונות. יצירותיה של סילווה נרכשו לאוספים פרטיים בישראל, ארה"ב, בריטניה, צרפת, פינלנד, רוסיה ולטביה. בתערוכה הנוכחית בבנק הבינלאומי, סניף דיזנגוף, תל אביב, מציגה סילווה את נשמת פלמנקו בדמויותיהן הסוערות של רקדניות הפלמנקו  ואת  הסוסים השועטים בסערה גם כן. כבר מנעוריה אהבה התעמלות אמנותית ואת נושא הריקוד בפרט שריתק אותה. סילווה למדה בבית ספר לריקודים את הריקוד הצועני ואף קיבלה פרס על הביצוע המצטיין. את כמיהתה לחופש ולשחרור ביטאה ברגש ובתשוקה בריקוד הצועני. בשנת 2002 נסעה לטיול לברצלונה וצפתה בהופעת פלמנקו. היא נותרה מהופנטת מעוצמת הנשים החזקות והסוערות ומאז החלה להביע את מה שראתה על הבד. היא ציירה על פי המזג לטיני החבוי בתוכה – רקדנים במחולות פלמנקו צבעוניים וסוערים. האמנית סילווה זלמנסון מביעה דרך ציוריה את הרצון של כל אדם לחופש. את הריפוי לגוף, את המגע עם החוזק והרכות הפנימית  שבו. האדום העז ששולט בעבודות מודגש ברבים מהציורים בתערוכה ומותיר בנו מן קסם מכושף השובה את העין. "עוד לפני שהפכתי לציירת, ולפני שחשבתי שאוכל בכלל, נהגתי להתבונן  במשך שעות ארוכות בציוריהם של המאסטרים הגדולים, האמנים האהובים עלי, והרגשתי את כאבם העמוק. הרגשתי שאני לא היחידה בעולם  שהייתי זקוקה לשתף את העולם בצער הזה. האם יש משהו יותר חשוב מאמנות מהפנטת וכובשת את דורי הדורות עם החידה המסתורית שלה ועם נגיעת  הקסם הגאוני שלה ?"  סילווה זלמנסון.

"במזג לטיני" - התערוכה של סילווה זלמנסון 2012 לורי פשניצה אוצרת התערוכה: מנעוריה אהבה סילווה התעמלות אמנותית ונושא הריקוד בפרט - ריתק אותה. סילווה למדה בבית ספר לריקודים את הריקוד הצועני ואף קיבלה פרס על הביצוע המצטיין. את כמיהתה לחופש ולשחרור ביטאה ברגש ובתשוקה בריקוד הצועני. בשנת 2002 נסעה לטיול לברצלונה וצפתה בהופעת פלמנקו. היא נותרה מהופנטת מעוצמת הנשים החזקות והסוערות ומאז החלה להביע את מה שראתה על הבד. היא ציירה במזג לטיני החבוי בתוכה - רקדנים במחולות פלמנקו צבעוניים וסוערים. האמנית סילווה זלמנסון מביעה דרך ציוריה את הרצון של כל אדם לחופש. את הריפוי לגוף, את המגע עם החוזק והרכות הפנימית שבו. האדום העז ששולט בעבודות מודגש ברבים מהציורים בתערוכה ומותיר בנו מן קסם מכושף השובה את העין. סילווה נולדה בשנת 1944 בסיביר וגדלה בריגה שבלטבייה. בשנת 1967 סיימה כמהנדסת באוניברסיטת פוליטכניקל בריגה. לאחר שסורבה לכל בקשת עליה החליטה עם בעלה ואחיה ועוד 12 מסורבי עליה לעזוב את ברית המועצות בצורה בלתי חוקית . במסווה של טיסה לחתונה משפחתית רכשו חברי הקבוצה את כל הכרטיסים לטיסה מקומית. החברים ידעו שסיכויי הצלחת התוכנית אפסיים, אך מטרתם האמיתית הייתה לחשוף את פרצופה של ברית המועצות לעולם. הם ידעו כי הק.ג.ב ידע על התוכנית. הקבוצה נעצרה בדרך לשדה. בברית המועצות הוחלט לערוך להם משפט ראווה על בגידה במולדת. מסתבר שזו הייתה החלטה פוליטית מדינית שגוייה. העולם כולו הזדעזע לגלות שאזרחי מדינה שלמה מוחזקים בכלא מסך הברזל. המשפט יצר לחץ חזק על דעת קהל העולמי נגד הפרת זכויות האדם בברית המועצות. סילווה נשפטה ל-10 שנות מאסר במחנה עבודה, אך לאחר 4 שנים שוחררה מהכלא כחלק מעסקת חילופי מרגלים והורשתה לעלות לישראל. מיד עם שחרורה יצאה סילווה למאבק לשחרור בעלה, שני אחיה וחבריה. היא נפגשה עם מנהיגי עולם, שבתה שביתת רעב בת 16 ימים ליד בנין האו"ם וגרפה הזדהות עולמית עצומה. מאבקה נמשך עד שנת 1979, כאשר בעלה, אחיה וחבריה שוחררו. סילווה וחבריה שילמו מחיר כבד, אך תרמו תרומה גדולה למאבק למען העלייה לישראל. מאז עלייתה לארץ, עוסקת סילווה בציור לצד עבודתה כמהנדסת מכונות. בשנת 1997 התקבלה סילבה זלמנסון כחברה באגודת הציירים והפסלים בישראל. מאז 2003 היא חברה באגודת אמנים של אחווה "מושבים". האמנית סילבה זלמנסון השתתפה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, מביניהן: 2009 – "נשמת הפלמנקו" אודיטוריום חיפה. 2008 - תערוכת "פמינה", ג'רר בכר, ירושלים. 2008 - תערוכת "מובימנטו", בית אבא חושי, חיפה. 2007 - תצוגה בינלאומית, ביאנלה פירנצה. 2006 - ארמון אלכסנדרה, לונדון. 2005 - תערוכת "רגעים", אודיטוריום, חיפה. 2005 - תערוכת "דמויות" בגלריה החדשה "בית אבא חושי" , חיפה. 2005 - גלריות מרכז האומניות, ראשון לציון. 2004 - "בית יד לבנים" אשדוד. 2003 - תערוכת "תנועה" בגלריה החדשה "בית אבא חושי" , חיפה. 2003 - גלריית תנועת המושבים, תל אביב. 2003 - גלריית אומנות "תנועת המושבים", תל אביב. 2003 - בית יד לבנים, אשדוד. 2002 - Memorial and Cultural Center 2001 - Jerusalem Center for the Performing Arts 2000 - בית דניאל תל אביב. 2000 - Rieverdale, NY Y-center 1999 - “Fine Art Association “ Brooklyn 1998 - מרכז אומנות יפו. 1996 - "מחוץ למסגרת" גלריה אשדוד. יצירותיה של האמנית נרכשו לאוספים פרטיים בישראל, ארה"ב, בריטניה, צרפת, פינלנד, רוסיה ולטביה.

תערוכת ציור בבית האופרה, גלריה העליונה 28.1.2009- 2.3.2010 אוצר- אודי רוזנויין: "דואנדה", נשמת הפלמנקו בשפה הספרדית, היא נושא תערוכתה של סילווה זלמנסון. הנושא קשור לעיסוקה, מאז נעוריה, בהתעמלות אמנותית ובריקוד הפלמנקו הצועני. דרך בד הציור שואפת זלמנסון "להביע רגש, חופש ביטוי ותשוקת הריקוד אשר מתמזגים עם רקיעות רגליים וקולות שירה". החיבור לפלמנקו התעצם בשנת 2002 כאשר נסעה לטיול בברצלונה וצפתה בהופעת פלמנקו מהפנטת, ריקוד של נשים חזקות וסוערות. מאותו רגע חשה כי נכבשה על ידי הריקוד ומאז החלה גם לצייר פלמנקו בכל חושיה: פלמנקו עוצמתי, צבעוני, יוקד וסוער. מטבע הדברים הצבע האדום הוא הצבע השולט בחלק מהיצירות: האדום החושני, הנשי, צבע המיניות המתפרצת, צימאון ותשוקה לחיים של אישה חופשייה. הדימוי הנשי האולטימטיבי שעולה הוא כמובן של כרמן, הצוענייה הפראית והמרדנית, הדמות הראשית באופרה "כרמן" של ביזה. זלמנסון לוכדת את התנועה והקסם ומכשפת את הצופה בריקוד הפלמנקו: השמלות, בעלות המחשוף הנדיב, גולשות, התנועה הסיבובית, האכספרסיבית, יוצרת את הקסם, הצבעים עזים והמדיה המעורבת יוצרת תלת ממדיות. סילווה זלמנסון, נולדה וגדלה בריגה, לטביה. בשנת 1970, בניסיון להימלט מברית המועצות ולעלות לישראל, נאסרה והואשמה בפעילות אנטי סובייטית ובבגידה במולדת. עונשה היה 10 שנות מאסר אך בזכות לחץ הקהל העולמית, שוחררה לאחר 4 שנים ועלתה לישראל.