נושא ריקוד הפלמנקו בציוריו של זלמנסון נקשר בעיסוק נעוריה, בהתעמלות אמנותית ובריקוד הפלמנקו הצועני. דרך בד הציור שואפת זלמנסון "להביע רגש, חופש ביטוי ותשוקת הריקוד אשר מתמזגים עם רקיעות רגליים וקולות שירה".
החיבור לפלמנקו התעצם בשנת 2002 כאשר נסעה לטיול בברצלונה וצפתה בהופעת פלמנקו מהפנטת, ריקוד של נשים חזקות וסוערות. מאותו רגע חשה כי נכבשה על ידי הריקוד ומאז החלה גם לצייר פלמנקו בכל חושיה: פלמנקו עוצמתי, צבעוני, יוקד וסוער.
מטבע הדברים הצבע האדום הוא הצבע השולט בחלק מהיצירות: האדום החושני, הנשי, צבע המיניות המתפרצת, צימאון ותשוקה לחיים של אישה חופשייה. הדימוי הנשי האולטימטיבי שעולה הוא כמובן של כרמן, הצוענייה הפראית והמרדנית, הדמות הראשית באופרה "כרמן" של ביזה.
זלמנסון לוכדת את התנועה והקסם ומכשפת את הצופה בריקוד הפלמנקו: השמלות, בעלות המחשוף הנדיב, גולשות, התנועה הסיבובית, האכספרסיבית, יוצרת את הקסם, הצבעים עזים והמדיה המעורבת יוצרת תלת ממדיות.

  אודי רוזנויין, אוצר