חמניות הן הפרח האהוב עליי שדרכן אני מרגישה את הזהות שלי. כל כך הרבה אסוציאציות עולות כשאני מסתכלת עליהן, במיוחד בשטח פתוח: חוזק, פראיות, חופש. החמניה מושיטה יד ופונה לכיוון השמש. לפעמים הן רוכנות זה אל זה, כמו בנשיקה. כשעונת החמניות מגיעה לסיומה, מגיעה הזקנה, הן הופכות אפילו יותר אקספרסיביות. מעניין לצייר אותן כדי לתעד שינוי במצב הנפש, יפה לא פחות מאשר בשחר פריחתם.